פסק-דין בתיק עפ"א 68/08

(1)        בפנינו ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום בנצרת שניתן בתיק פלילי 2485/07 (כב' השופטת יפעת שטרית) מיום 22/1/2008 ולפיו הוטלו על המערער העונשים הבאים:

א.      7 חודשי מאסר בפועל בניכוי תקופת המעצר.

ב.      3 חודשי מאסר על תנאי והתנאי הוא שהמערער לא יעבור תוך תקופה של שנתיים כל עבירה לפי חוק הכניסה לישראל התשי"ב - 1952, ויורשע בגינה.

ג.        תשלום קנס בסך 3,000 ש"ח או 20 ימי מאסר תמורתו.

ד.      חתימה על התחייבות כספית בסך 3,000 ש"ח או 10 ימי מאסר תמורם ולהמנע למשך שנתיים לעבור על כל עבירה לפי חוק הכניסה לישראל.

ה.      איסור שימוש ברכב לתקופה של 3 חודשים.

(2)        נגד המערער הוגש כאמור כתב אישום אשר מייחס לו עבירות של העסקת תושב זר שלא כדין, עבירה לפי סעיף 12 א (ב) לחוק הכניסה לישראל, הסעת תושב אזור ללא היתר עבודה, עבירה לפי סעיף 12 א (ג)  (1) לחוק הכניסה לישראל וסיוע לשהייה בישראל שלא כחוק, עבירה לפי סעיפים 25 לחוק העונשין ו - 12 (1) לחוק הכניסה לישראל.

 (3)       בכתב האישום נטען כי שבוע עובר לתאריך 26/9/2007, במספר הזדמנויות העסיק המערער את יוסף אבו סיפין תושב זר (רומאנה - ג'ינין) השוהה בישראל שלא כדין (להלן "יוסף") בעבודות מזדמנות לרבות בעבודות בנייה בכפר שיבלי, המערער שילם ליוסף עבור כל יום עבודה סכום של 150 ש"ח. במועדים ובנסיבות לעיל הסיע המערער את יוסף מהיערות הסמוכים לדבוריה לעבודה ובחזרה וזאת עד שנתפסו על ידי השוטר לירון שמחה בתאריך 26/9/2007 בשעה 12:30 לערך בסמוך לדבוריה כשהמערער נוהג ברכב ועימו אדם נוסף.

(4)        המערער השיג על חומרת העונש; לשיטתו, העונש שנגזר עליו חמור מידי, וכי היה על בית המשפט קמא להסתפק במאסר בפועל שירוצה בדרך של עבודות שירות. הוא הפנה לנסיבותיו האישיות של המערער, כפי שבאו לידי ביטוי בתסקיר שרות המבחן. מנגד, ביקשה ב"כ המשיבה, לדחות את הערעור, והפנתה לנסיבות ביצוע העבירות, לעברו הפלילי וכן לפסיקה האחרונה של בית המשפט העליון אשר חזרה והדגישה את המדיניות המחמירה בעבירות אלה.

(5)        בעניינו של המערער נתקבל תסקיר של שירות המבחן ובו פורטו נסיבותיו האישיות הקשות ובשל צנעת הפרט אנו נמנעים מלפרטן. בהתייחסו לעבירה בה הורשע המערער הוא קיבל אחריות מילולית לעבירות שיוחסו לו וטען בפני שירות המבחן כי ידע שהעובד אין לו אישור שהייה בארץ, אך למרות הסתבכותו בעבר בעבירה דומה המערער אינו חווה את העבירה כבעלת משמעות פלילית ועבריינית והוא טען בפני שירות המבחן כי בשל הלחצים החומריים והמצוקה הכלכלית היה חייב לסיים פרויקט בעבודה, פעל ללא שיקול דעת מתאים. שירות המבחן לא התרשם מחרטה כנה ואמיתית של המערער ולהערכתו המערער מתקשה להתחבר למשמעות מעשיו ועושה מינימליזציה מחומרת מעשיו. המערער לא ביטא נזקקות להיות מעורב בקשר טיפולי. נוכח האמור נמנע שירות המבחן ממתן המלצה אודותיו.

(6)        מעיון בגליון הרשעותיו של המערער עולה כי למערער היתה עבירה של אי הגשת דוחות מע"מ משנת 1999 ולו עבירה זהה לעבירה נשוא הערעור של העסקת תושב זר שלא כדין והורשע בה בשנת 2005 ובגינה הוטלו עליו 3 חודשי מאסר שרוצו בעבודות שירות.

(7)        המערער הורשע בעבירות חמורות של העסקת עובד זר וכן הסעת והעסקת עובד זר אשר שוהה שלא כדין בארץ. לא פעם התריע בית משפט העליון מפני ביצוען של העבירות על חוק כניסה לישראל ועל הסכנה הממשית הנשקפת לבטחונו של הציבור ולשלומו וזאת בהתחשב באופי עבירות אלה ונוכח המצב הבטחוני השורר במקומותינו. לאחרונה חזר בית המשפט העליון על ההלכה הידועה של טלעת ח'טיב נ' מדינת ישראל רע"פ 5198/01 וזאת במסגרת של רע"פ 3674/04, רע"פ 9479/04, רע"פ 3656/05, רע"פ 4845/05 ו- רע"פ 5066/05. כב' השופט חשין אשר כתב את פסק הדין קבע בסעיף 12 לפסק הדין:

"ראשית לכול נאמר, כי טרם בשלה העת לשינוי מדיניות הענישה המחמירה בעבירות נושא הדיון ברוח הילכת ח'טיב. מעשי הטרור הקשים עדיין מכים במדינה; הסיכון הטמון בהסעתם, בהלנתם ובהעסקתם של שוהים בלתי חוקיים המגיעים לישראל משיטחי יהודה, השומרון וחבל עזה לא נתפוגג; ומכאן ששיקולי הרתעה - הרתעת היחיד והרתעת הרבים - עדיין שיקולים הם ממעלה עליונה. מסתבר כי הפרות החוק נמשכות, ונדרשים אנו למיצוי הענישה במקרים המתאימים, מתוך תקווה כי יעלה בידינו להרתיע מי שמועדים לדבר מביצוע עבירות שאפשר נראות הן קלות ופשוטות אך טמון בהן סיכון לחיי אדם. "המעשים שפורטו בסעיף 12 א לחוק הכניסה - הלנה, העסקה והסעה של תושב האזור שנכנס לישראל, יושב בה או עובד בה, שלא כדין - הוגדו מעשי עבירה שענשם בצדם כדי למנוע הגשת סיוע - ואפילו מתוך תמימות - למי שעוללים להיות מפגעים" (פרשת ח'טיב, 773/774); ומשנמצא לנו כי חרף סיכוני הביטחון הקשים ממשיכים ישראלים רבים לעבור על החוק ולסכן את חיי הזולת ואף את חייהם שלהם, נדרשים אנו להמשיך במדיניות המחמירה שנועדה להתריע מפני ביצוע העבירות".

בהמשך לאותו פסק דין הנחה כב' השופט חשין את הערכאות הנמוכות איך ליישם הלכה למעשה את מדיניות הענישה במקרים כגון דא, כאשר הדגיש כי יש ליישם את ההלכה בהתאם לטעמיה ולתכליתה וכי בתי המשפט חייבים לתת את דעתם לנסיבותיו של כל מקרה ומקרה, הוא גם נתן דעתו.

באשר לעבירות הנעברות על רקע כספי או עסקי כגון המקרה שבפנינו ציין כב' השופט חשין:

"חומרה יתירה נודעת לעבירות הנעברות על רקע כספי או עסקי. ברי כי אנשים העוסקים דרך-קבע בהסעתם של שוהים בלתי חוקיים - בעיקר במקום שהמדובר הוא בהסעה משיטחי האזור אל תוך ישראל - גורמים לסיכון רב יותר של הציבור, וכמותם הם מי שנוהגים להעסיק שלא כדין שוהים בלתי חוקים ולהלינם בתחומי ישראל, בעיקר במקום שההעסקה היא לזמן קצר. אמת, במקרים אלה יש לעתים היכרות ארוכת - טווח בין מעביד לעובדו, ונסיבה שכזו אפשר תשמש לקולה, אך אם ברצוננו לשרש את התופעה ולמנוע כניסתם של תושבי האזור לישראל שלא כדין, עלינו להתריע בראש - ובראשונה את המעסיקים והמסיעים המפיקים תועלת כלכלית מהפרת החוק. גם במקרים אלה, כמובן, ניתן דעתנו לנסיבות המקרה, ונחמיר ביתר עם אותם מעסיקים ומסיעים המעסקים והמסיעים דרך קבע שוהים בלתי חוקיים שאינם מוכרים להם. בהקשר זה ברור, כמובן, כי אין דינו של מי שביצע עבירה אחת כדינו של מי שמפר את החוק פעמים רבות".

בענייננו המערער לא ניצל את ההזדמנות שניתנה לו בעבר כאשר בית משפט קמא הטיל עליו מאסר בפועל לתקופה של 3 חודשים שרוצה בעבודות שירות, במקום שיפנים התנהגות עבריינית זו ויחזור לדרך המלך, נהפוך הוא, הוא הלך וביצע עבירות חמורות יותר וחזר על מעשיו מספר פעמים.

(8)        לסיכום, מעיון בגזר דינו של בית משפט קמא עולה כי בית משפט קמא נתן גזר דין מפורט ומנומק ולאחר שערך איזון ראוי בין כלל השיקולים כאשר מצד אחד נתן משקל למהות העבירות אשר עבר המערער, והסכנה הטמונה בהן לשלומו של הציבור ובטחונו, בשים לב לעברו הפלילי של המערער ומאידך נתן משקל לאמור בתסקיר שירות המבחן, לנסיבותיו האישיות של המערער, הודאתו וחיסכון זמן שיפוטי יקר, לנסיבות ביצוע העבירה ובסופו של דבר ובאיזון הכולל הגיע בית משפט קמא לגזר דין מאוזן, שקול והולם את נסיבות המקרה ואין כל מקום להתערב בו. 

(9)        אי לכך ולכל האמור לעיל אנו דוחים את הערעור.

ניתן היום כ"ד בניסן, תשס"ח (29 באפריל 2008) במעמד הנוכחים.